מוסיקה מהאיים הבריטיים – המשך דרמה ומוסיקה 3. מחזות הזמר – מאופרת הקבצנים עד אנדרו לויד ובר

דרמה ומוסיקה

3. מחזות הזמר – מאופרת הקבצנים עד אנדרו לויד ובר

למחזות הזמר, או למוסיקה האופראית הקלה יש היסטוריה ארוכה באנגליה. ראשיתם בז'אנר שהיה נפוץ בלונדון במאה ה-18 (Ballad Opera ) כמשקל נגד לאופרות האיטלקיות המפוארות והמייגעות שהביא המלחין הנדל לאנגליה. בהמשך היו אלה גילברט וסאליבן שמחזות הזמר שלהם היו פופולאריים מאד והם מוצגים עד היום. אחרונים חביבים הם מחזות הזמר הידועים של המלחין אנדרו לויד ובר (ישו כוכב עליון, אוויטה, פנטום האופרה, קאטס ועוד).  

אופרת הקבצנים (באנגלית: The Beggar's Opera) היא אופרת בלדה בשלוש מערכות שנכתבה בשנת 1728 בידי ג'ון גיי עם מוזיקה של יוהאן כריסטוף פפוש. . היא הדוגמה היחידה של ז'אנר אופרות-בלדה סאטיריות שנשארו פופולריות עד ימינו. אופרות-בלדה היו מחזות מוזיקליים סאטיריים שהשתמשו בחלק מהמוסכמות של אופרה, אך ללא רצ'יטטיב. מילים חדשות נכתבו ללחני בלדות פופולריות, אריות, מזמורי כנסייה ומנגינות עממיות של אותה תקופה.

בכורת "אופרת הקבצנים" עלתה בתיאטרון לינקולן בלונדון בינואר 1728 ורצה 62 הופעות רצופות, הריצה הארוכה ביותר בהיסטוריה של התיאטרון עד לאותו זמן. המופע לעג לאופרה האיטלקית, שהפכה לפופולרית בלונדון [והדיחה את המלחין הנדל ממעמדו המכובד בסלקה את האופרה האיטלקית מהבמה האנגלית]. במקום מוזיקה ונושאים של אופרה גדולה, מופע זה השתמש בלחנים ודמויות רגילות ומוכרות. חלק מהשירים היו של מלחיני אופרה כמו הנדל, אך נעשה שימוש רק בקטעים הפופולריים, כשהקהל יכול היה לזמזם יחד עם המנגינות ולהזדהות עם הדמויות.

זוהי סאטירה על הפוליטיקה, על העוני וחוסר הצדק בחברה, תוך התמקדות בנושא של שחיתות בכל הרמות החברתיות. בשנת 1928 הפכו המחזאי ברטולט ברכט והמלחין קורט וייל את האופרה למחזה המוזיקלי "אופרה בגרוש", שהיה צמוד לעלילה ולדמויות המקוריות, אך עם מילים חדשות ובעיקר מוזיקה חדשה.

עלילת המחזה מתרחשת במאה ה-18 בסוהו, רובע בעיר לונדון, שזוהה בתקופה זו עם העולם התחתון הלונדוני. העלילה מתמקדת בקבצנים, בפושעים ובעלובי החיים. בין הדמויות ג'ונתן פיצ'ם, שמנהל חנות לקבצנים (בה הוא מוכר אביזרים הכרחיים לכל קבצן, כגון גדמי רגליים וידיים, בובות סמרטוטים דמויי תינוקות, כלי נגינה למיניהם), בתו פולי היפה, ג'ני הזונה, ו"מקי סכין", סכינאי, שודד ורוצח אכזר שאינו בוחל באמצעים, ומוכן לעשות הכול בעבור כסף. הדמויות נעות בין מניעים של תאוות בצע לרצון לשרוד את החיים בצד הפחות יפה של קו העוני. פולי, בתו היחידה של פיצ'ם, "חוצה את הקווים" ונישאת למנהיג השודדים מקי סכין. אביה אינו בוחל באמצעים כדי להעביר את רוע הגזירה, ומפעיל אמצעי סחיטה על בראון הנמר, מפקד משטרת לונדון וידידו של מקי, על מנת שיביא את מק ידידו אל הגרדום.

https://www.youtube.com/watch?v=i2E7p59sRvQ  אופרת הקבצנים. שירו של מקהיט' (מקי סכינאי)

https://www.youtube.com/watch?v=Q7rXUhnGwwA&t=27s מקי סכינאי מתוך אופרה בגרוש של ברכט וויל

הצמד גילברט וסאליבן הם  כותב הליברית ויליאם שוונק גילברט (1836–1911) והמלחין ארתור סאליבן (1842–1900) אשר יצרו בין השנים 1871–1896 ארבע עשרה אופרות קומיות באנגליה של התקופה הוויקטוריאנית. בין הידועות ביותר "אה"מ פינאפור" (1878), "שודדי הים מפנזאנס" (1879), "המיקאדו" (1885) ו"שייטי הגונדולות" (1889).

גילברט יצר עולם קומי מטורף, לו קרא "טופסי טרווי" (תוהו ובוהו), שבו הכל ייתכן, שדים ופיות רוקדים עם לורדים בריטים, נגני גונדולה וחיילים יפנים פוצחים בזמר אנגלי פופולרי ועוד. סאליבן, הצעיר בשש שנים מגילברט, הלחין מוזיקה קליטה במיוחד, אשר תרמה לאווירה ההומוריסטית ולתחושת פאתוס. האופרות של גילברט וסאליבן זכו להצלחה רחבה ובינלאומית, ועודן מבוצעות תדיר בארצות דוברות אנגלית. בהישענם על צורת האופרטה שהחלה להיות פופולרית באירופה, הציגו גילברט וסאליבן חידושים הן בתוכן והן בצורה, שהשפיעו ישירות על התיאטרון המוזיקלי (המחזמר) במאה ה-20. האופרות השפיעו על הכתיבה ועל השיח הציבורי באותה עת, ומאוחר יותר, על עולם הסרטים והטלוויזיה. הן זכו גם לחיקויים רבים ונעשו עליהן פארודיות על ידי בדרנים. המפיק ריצ'רד ד'וילי קארט הפגיש את הצמד, וטיפח את שיתוף הפעולה בין השניים. הוא בנה בעבורם את תיאטרון סבוי בלונדון בשנת 1881, שם הוצגו האופרות, אשר קיבלו את הכינוי "אופרות סבוי". קארט גם הקים את חברת האופרה ד'וילי קארט, אשר קידמה והציגה את האופרות במשך יותר ממאה שנים.

אופרת הסבוי המצליחה ביותר היא "המיקאדו" (The Mikado 1885) אשר שמה ללעג את הבירוקרטיה באנגליה, שמוסווית באופן קלוש על ידי מיקום העלילה ביפן.

שיר מתוך המיקאדו גילברט וסאליבן 

אנדרו לויד ובר (באנגלית: Andrew Lloyd Webber; נולד ב-22 במרץ 1948 באנגליה) הוא אחד מגדולי מפיקי ומלחיני מחזות הזמר בעולם. זכה בפרס אוסקר, פרס גלובוס הזהב, שלושה פרסי גראמי ושבעה פרסי טוני.

בין מחזות הזמר שהפיק והלחין: יוסף וכתונת הפסים המשגעת, ישו כוכב עליון, אוויטה, קאטס (Cats) ופנטום האופרה (המחזמר המצליח בכל הזמנים). הוא היה נשוי לשרה ברייטמן, שגילמה את כריסטין במחזמר פנטום האופרה. הצ'לן ג'וליאן לויד ובר הוא אחיו הצעיר. אביהם היה ויליאם לויד ובר, נגן עוגב, מלחין ומנהל הקולג' המלכותי למוזיקה.